ספר חפץ חיים שיעור #117 - פתיחה חלק ס"ג - לאוין ח' ט'

סוגר החפץ חיים, אבל עצם הבן אדם שאת לא שנוהג הרבה היא זה הביטוי, את תתייצאי zwei עבדות.

Was heisst? סוגר החפץ חיים כי גוי שיש לו סיני עליו, אבל גרוע יותר קצת סיני auf, auf שמים, פוווס על דבר שבקש ממנו לעשות לו טובה, זה macht זך sehr רוב, דווקא גט gebeten שמים עד אפוא מה טובה בדבר שאין אסמומן וקיוצה בזה.

אחד זה למפליא אין גל oder זה למתן קצת andere טובה, כמו שרצפתי בבאר מים חיים בשם הרא"ם.

דהיינו, בבאר מים חיים ברנטר, זה דו רציאלי aufen וואס werd gebrengt in der ראשונים, אז אזוי הפך על הלאו של לא תסיכן ולא תשיטו.

einer בין zwei טעו טובה, ינה סוג טעם איך וילדע ניש גבן.

ולא היטיבו, דהיינו שמים זה נש masken צמצם don דטובה.

ואבו זה נוטע לסיני בליבו, un נוטע זה לשם von ob היתן, שעת אז הגדנכט אס זה tut אם וויי, un הלט אס bei אים אין הארט, שיקט אס נשט וואג der סינה von זיין הארץ.

וואס את אסט mit anderen שנוהג? זה סתם אזוי.

סוגר auf דעם דחובץ חיים, spätere ווילדע אזך havde סיני אין דיין הארץ, או כשרואה אחר כך עליו שום דבר נאה, spätere זה gemacht אז את גזן wie שמים נותן קצת andere חיסרון oder דגטון על הרשע תוקי דומה, גט רוון, אז זה מפרסם, מפרסם בפני אנשים.

זה הפסד של טובה kommt אז והוא עובר מתחילה על הטירה שבלב.

דהיינו, wenn איך זה gehalten דסיני bei מן הארץ, זה עובר גוון על דינא טיטלה לאו דלא תשיטו.

ואחר כך יש נוקי ממענו.

ובעצם דוס אז את גדעת שנוהג auf אמת, גוון אז צורט aufen von נקום, דאס וואס את מספק עם דיברי גנוז, וואלע רצוי גס auf ינם, un ער macht בזך, יו, יו, איך גדעת נרים מפרסם דאס כח יץ גזן, וסיפר עליו עבור זה, צריך דעם את מספג על דצילט דיברי גנוז שלו עליו.

דעם אז זה עובר על לאו דלא תסיקום.